האנטישמיות לא התחילה מהנצים. אני כתבתי ברוסית כמה סיפורים על האנטומיה של האנטישמיות שאני חוויתי. חבל, שלא היה לי זמן לתרגם את זה. אחד נקרא "ישראל – זה מדינה ולא סבא שלי" – על איך ממש מילדות מוקדמת חוויתי אנטישמיות. השני – "איך נעשיתי ציוני" – על הישרדות בלוחמה עם חבורות של אנטישמיים, במהלכה הבנתי, שרק ניצחונות במכות עם חוליגנים, קניתי ביטחון יחסי בשכונה של אנטישמים, איפה שהייתי יהודי יחיד. עוד סיפור – "נוביי גוד של היהודים" – איך רק בגיל 20, אמרו לי, שליהודים נוביי גוד – ראש השנה בסטיו. ובאותו יום תקפה אותי חבורה של 3 חוליגנים, ואף אחד מ 50 סטודנטים גויים ומספר יהודים, לא בא לעזור לי. איך הרסתי אותם במכות. אני לא אומר, שהתובנות שלי מדעיות או אוניברסליות, אבל הם נולדו מחוויות אישיות שלי.