זאת תופעה אוניברסלית:

הרבה אנשים עושים את זה. מדינות שלמות, עמים שלמים. רואים את זה בהיסטוריה, במה שרואים בטלוויזיה, קוראים בעיתונים. רואים מסביב.

זה השלייה להאמין, שאנשים באופן טבעי עושים מה שטוב להם.

אם זה היה כך, לכולם היה טוב.

לצערנו, המצב הוא אחר. כמו לאדם הבודד יש את התוכנה הלא מודעת משלו, כך לעמים שלמים, יש את ההיסטוריה המופנמת של העם, מודעת ולא מודעת.

גם בישראל נלחמים שני כוחות. כוח אחת רוצה בביטחון, שגשוג, שלום, חיים רגועים. אבל התוכנה הפנימית הלא מודעת ברובה, אומרת: רוצים פוגרום, רוצים גירוש, רוצים שואה.

זה המאבק המתמיד בין המודע שרוצה חיים טובים, והתוכנה הלא מודעת מהעבר שדוחפת לאסונות, סבל, האשמה עצמית, הכשלה עצמית.

זה בדיוק התוצאה של התוכנה X+Y=-1 . לא פשוט להשתחרר מהתוכנה הלא מודעת. מודעות, מסתבר, זה שלב ראשון. שלב שני – זה יצירת תוכנה חלופית. כנראה, יש גם שלב שלישי – הפעלת התוכנה החדשה והפיכתה בהדרגה לתוכנה העיקרית.

זה נכון גם לאדם בודד וגם לחברות שלמות. אם כי שינוי יותר קל לעשות לאינדיבידואל, מחברה שלמה.