יהודים שגדלו בחו"ל, יכולים להעריך את העובדה, שאנחנו חיים במדינה משלנו. אנחנו גדלנו בסביבה כזאת, שגם השלטון, גם העם, התייחסו אלינו כי סוג נחות, שווה פחות. מה שלא תשיג, הפער נשאר.
חלק מהיהודים החזירו לעצמם קצת גאווה אחרי מלחמת ששת הימים. אני ביניהם. הלכתי מכות על כל ביטוי של אנטישמיות. כמובן של בני גילי. עם הממסד לא היה לך מה לעשות. בארץ די מהר התרפאתי מההרגשה הזאת. אני כתבתי לפני הרבה שנים, שלבן שלי, לחברים שלו, אין כבר את הפחד והבושה האלה של דורות של השפלה ורדיפות. כתבתי, שרק בשביל זה שווה למות בשביל המדינה משלנו.
