אני לא קראתי את הספר של הרצל, ולא יודע, איך הוא בנוי, אבל יש לי השארה: בטח, כל החלק הראשון, הוא מוכיח, שיהודים צריכים מדינה משלהם, ושאין סיכוי ליהודים להשתלב בין העמים. לדעתי, זה החלק הנכון והקל. אולי, בהמשך, הוא מנסה לתאר, איך תראה המדינה הזאת מבפנים, ופה הוא נתקל בבעיה. כאשר אין מדינה, ואתה רוצה אותה, אתה מדמיין אחדות, שמחת יצירה, שגשוג.
הבעיה שבכל חברה יש תהליכים של פילוג, פולריזציה, סכסוכים. אלה חוקים של כל חברה או קבוצה. בטח מפה הוא מתחיל להסתבך, כי מה שמקובל על אלה – לא מקובל על אחרים.
יש את המערכון של יורם טהרלב, אם קמים או יושבים בבית כנסת, כאשר אומרים "שמה ישראל". אז חצי חושבים, שצריך לקום, וחצי השני, שצריך לשבת. הולכים לזקן הדור. שואלים אותו, איך זה היה פעם. הוא אומר – לא זוכר! מסבירים לו, שאצלם בבית כנסת, חצי אומרים, שצריך לקום, וחצי, שצריך לשבת. אז הוא נזכר: "בדיוק כך זה היה!"
תנסה לכפות, תקבל מרד, התנגדות. אולי אני טועה. באמת לא יודע, איך הרצל מציע, שהמדינה תתנהל.
האמת, שגם אני חשבתי בחוץ לארץ, שיהודים סוף סוף יחיו בלי שמתעללים בהם. מה יצא? מתעללים אחד בשני.
