בברה"מ פחדנו לעבור ברחוב של בית הכנסת. רק בארץ הבנתי, למה אבא שלי לא אוכל ולא מתגלח יום אחד בשנה. אסור היה אפילו לספר לילדים על מנהגים היהודיים. מה אני מספר? - כולם מכירים! היינו כמו אנוסים. למה כמו?
בארץ, שאני רואה חרדי, אני חושב לפעמים, שכך נראו סבא וסבא רבה שלי, ודורות אחורה.
קוריוז: בהיותי סטודנט, טיילתי בהרי הקרפטים. פתאום, אני רואה בתחנת רכבת איש עם מקבעת ופאות. חשבתי, שזה איזה לבוש עממי מקומי. שאלתי בחור מקומי: "מה זה?" הוא עונה לי: "זה הכומר שלכם".
אז מודה אני, שאני וילדי ונכדיי חיים בארץ משלנו. חייבים לשמור עליה. לא תהי לנו מדינה משלנו אחרת.
