העם שלנו, למרות שניצח במלחמת העצמאות, שמר בתוכו את כל התבוסתנות של העם הנרדף. כנראה, לא מספיק לנצח את האויב. יש צורך לפתח זהות חדשה, שלא בנויה על ההתכחשות לחולשה והשפלה, אלא על בסיס של חשיבה ותכנון יום יומיים, כדי לא לחזור לתוכנה הישנה.
אם נחזור למטפורה של המדינה שלנו, אז אחרי ניצחון מזהיר ב 67, התכחשנו לעברנו, לערמומיותו ונחישותו של האויב, ואז קבלנו את הכמעט השמדה ב 73, שלום טיפש של 77, שלום עוד יותר טיפש באוסלו, ותהליכי פירוק המדינה עד עצם היום הזה.
זה מראה לנו, כמה התוכנות הישנות ממשיכות להשפיע על תודעתנו האישית והקולקטיבית.
לכן את התוכנה החדשה יש לכתוב בצורה רגועה ומחושבת. קץ ההיסטוריה עוד לא הגיע ואף פעם לא יגיעה. אין ניצחון אחד, שהוא לתמיד. חוסן פנימי יש לטפח כל עוד אדם חיי. זה נכון גם לחברה, מדינה, עם.
