פוטנציאל לתוקפנות קיים בכל אחד. אבל אנחנו לא יורים במישהו, שנכנס בלי טור לקופה. לא שמים רעל בקפה, למישהו, שקיבל קידום לפנינו.
או במשפחה: לא מכניסים אגרוף לאישה, שהרגיזה במשהו. זאת אומרת, כל החיים תלויים ביכולת מצד אחד להיות מודע לדחפים, מצד שני – לנהל איתם שיח .
לא חייבים להתעלם מזה שמשהו מרגיז, גורם לקנאה, לכעס. אדם מפותח פועל רציונלית. מי שלא יודע להשתלט על הדחפים הראשוניים – משלם על זה ביוקר – מת בקטטה, יושב בבית סוהר, לא מקובל בחברה וכו.
בכל מני הזדמנויות כתבתי, שזוגיות צריך לבנות. צריך לחשוב על זה יום יום. התנהגות אוטומטית, מביאה לאסון, אם אדם מתנהג "ספונטנית", לפי הדחפים שלו, אם כל בן זוג לוחץ למימוש של דגם המשפחתי שהיה בבית המוצא שלו, ההתנגשות והאומללות לא יאחרו לבוא.
