לכל התנסויות בחיים, שבנאדם עבר מאז לידתו ושנמצאים במוח שלו, יש השפעה חזקה על כל האספקטים של החיים שלו , כאשר אדם עצמו, בדרך כלל, לא מודע לזה.
זה, למעשה, מה שמנהל אותו. זה – התוכנה הפנימית.
*בתהליך של פסיכותרפיה בכתיבה, מטופל ומטפל, מנסים לעלות למודע את האמיתות והרגלים לא מודעים שיש שם מילדות.
*כאשר החומרים האלה מגיעים למודע, אפשר לבדוק, מה עדיין נכון, מה לא נכון, מה דורש שיקול מחדש ותיקון.
*מטופל ומטפל רואים, שהכי יעיל לעלות למודע אמונות, הרגלים, דפוסי התנהגות בתהליך של כתיבה טיפולית, כאשר מספרים בכנות ובכתב את הסיפורים מהעבר הרחוק, הקרוב, ומההווה.
*לזה כבר יש פוטנציאל לחשיבה מחדש על כל הדברים האלה.
*ידוע מהניסיון, שרק לספר, יכול להיות לא מספיק, כי להרגלים יש הרבה כוח, הם מושרשים עמוק במוח, ולמידע החדש בעל פה, קל להישכח.
*בגלל זה, בטיפול, כותבים את התובנות של המטופל והמטפל, וגם עושים תכניות לשפר את חוויות החיים על ידי יצירת תסריטים אלטרנטיביים בדמיון, למה שהיה בעבר ולתכניות בהווה ובמה שיכול להיות בעתיד.
*אם מיישמים את התובנות והתסריטים האלטרנטיביים בחיי יום יום, זה הופך להיות לתוכנה החדשה, הרבה יותר גמישה ומסוגלת להסתגל למציאות העכשווית, במקום זו, שנוצרה בראש של ילד עם יכולות של ילד. לתוכנה חדשה יש דפוסים חדשים, שיקולים עדכניים, תוצאות הרבה יותר טובות.
*מה הפלא: השינוי קורה לא רק אצל מי שעשה את כל העבודה הזאת, אלא גם אצל כל אחד, אתו הוא נכנס לאינטראקציה.
*זה בקיצור. כל דבר אפשר להרחיב, לשכלל, להתאים לצרכים אישיים.
