אני לא מומחה לזה, אבל מרסיסי מידע, אני חושב, שעיסוק בתלמוד, דיונים על סוגיות חיים שונות במסורת היהודית, עסקה במשהו דומה, למה שאנחנו עוסקים בתהליך של פסיכותרפיה בכתיבה – פיתוח המוח על ידי חשיבה על אספקטים שונים של החיים, דמיון, חיפוש דרך בחיים, גילוי ותיקון טעויות, הבנת העבר וארגון שלו, שמאפשר שליטה בו, תכנון ההווה והעתיד.
כל מה שאנחנו עושים, מפתח את המוח, היות וכל הפעולות שהזכרתי מתרחשות במוח. זה עיסוק טבעי, ללא תופעות לווי או סיכונים אחרים.
חוץ מזה, אני חושב, שכתיבה – זה שפת תכנות העתיקה בעולם. מה שנכתב בדף או על המסך, נכתב גם במוח, בקומבינציה של מחשבות, וויזואליזציות, מסקנות. חשוב גם, שמטפל ומטופל מרשים לעצמם לחשוב. אני חושב, שאם אדם מרשה לעצמו לחשוב, הוא גם ירשה לעצמו להגשים חלק ממחשבותיו.
