המדע לא יודעת עדיין בדיוק איך, אבל הנפש של בנאדם, באופן תיאורטי, אפשר לראות, כמעוצבת על ידי מערכות יחסים, שהוא הפנים באינטראקציות עם אנשים אחרים.
כמובן, האינטראקציות הכי משמעותיות של בנאדם, הם בדרך כלל, עם ההורים שלו, אחים שלו. ההפנמות האלה דומיננטיות בנפש, בראש, במוח של בנאדם, כי הם הכי אינטנסיביות, והכי ממושכות.
מערכות היחסים מופנמות כדיאדות: הוא – אימא, הוא – אבא, הוא – אחים. גם היחסים של אימא – אבא, הורים – אחים, הורים אנשים אחרים. את כל הרפרטואר של ההפנמות האלה, ילד שגודל, נער, בוגר, משחזר בצורה לא מודעת במערכות חיים שונות שלו עם אנשים אחרים. גם את היחסים החדשים האלה הוא מפנים. הכול לא מודע. הוא יכול להתנהג כמו אבא שלו התנהג כלפיו, או כמו שהוא היה בתור ילד כלפי אבא. כמו אבא לאימא, כמו אימא לאבא. כל הווריאציות. אלה תהליכים טבעיים. כמו שלביא מפנים, לומד מאבא שלו, אריה, מאימא לביאה, כך הילד לומד מההורים שלו.
כך נוצר הרפרטואר היחסים שלו עם העולם. אלא הדמויות שהוא מחפש לעצמו במשחקים שלו עם העולם. הכול מופנם ומחזק את ההפנמות הראשוניות.
קורה במסגרות, כמו כיתה בבית ספר, צבא, מקום עבודה, שיש אנשים שלא מתאימים למשחקים שהוא רגיל אליהם. הוא מנסה לשחזר איתם את התסריטים המוכרים לו. אם האנשים האלה לא נכנסים למשחק שלו, אדם מתרחק מהם. זה גם מופנם, אולי לא באינטנסיביות כזאת.
כמובן, היחסים הרגילים חוזרים על עצמם עם אנשים שונים. כל היחסים המאוחרים מחזקים את התסריטים המקוריים. כמובן, אם הגורל מפגיש את בנאדם עם אנשים, שהתסריטים שלהם שונים, הוא מפנים גם את היחסים איתם. זה תהליך של התפתחות. העולם הפנימי מתעשר על ידי הפנמת יחסים עם אנשים שונים.
כמובן, שההרגלים הישנים יותר חזקים ומושכים לחזור עליהם עוד ועוד.
התפתחות קורת, כאשר אדם מצליח לצאת מהמשוואות המוכרות, וליצור יחסים שונים עם אנשים מסוג אחר. ניסיון חיים, אם הוא שונה ממה שראה בבית, מעשיר את האדם.
חזרה ליחסים מהסוג הישן, מחזקת, את הדפוסים וההרגלים הישנים. חזרה לישן, כמעט לא דורשת מודעות, קוראת אוטומטית.
יחסים מסוג שונה דורשים מודעות, חשיבה, דמיון.
