נזכרתי בספר שבן שלי הביא לי פעם ליום הולדת: "זורבה היווני". ספר מאוד אופטימי. האלילה מספרת, איך החיים והאדם שורדים בעולם שהוא ההפך ממושלם – מלחמות, מחלות, כיעור, עוני, חיים קשים.
הספר אופטימי, כי הגיבורים הראשיים לא חיכו שיסדרו להם את העולם, אלא חיו את החיים שלהם, למרות כל הקשיים וחוסר שלמות.
כך אני זוכר את הספר.
יכול להיות, שגם ניסיון להפוך מתכת לזהב, או למצוא תרופא לכל המחלות, יכולים להיות חיים טובים, בתנאי שבנאדם לא מפסיק לחיות ולשמוח, למרות שעוד לא הפיק זהב, או לא מצא תרופה לכול.




