פעם היינו עם בן שלי במחלקה פנימית בבית חולים. אשתי, אימא של הבן, הייתה מאושפזת במצב לא טוב. לא היה ברור, אם תצטרך ניתוח, או – לא. היינו במתח. נכנסה לחדר רופאה תורנית. שאלתי אותה מה התוצאות של הבדיקות האחרונות, מה היא יודעת על התוכניות טיפול. הרופאה הייתה מאוד מסויגת. כל מילה שהייתה מוציאה, הייתה, כילו יש לה עצירות. דברה בקרירות, בכעס עצור. לא היית רוצה לקבל טיפול מרופאה כזאת.
כאשר היא יצאה, אמרתי לבני מילה ברוסית שהמצאתי באותו רגע, שמשמעותה שמי שאין לו, לא יכול לתת. בני אמר: "תעזוב אותה, היא עייפה, אולי יש לה בעיות" אמרתי, שזה נכון. אני מכיר את הלחץ שהרופא נמצא בו בתורנות במחלקה פנימית, אבל לא כולם כאלה. רופא אמתי מסוגל לעזור במילה, במבט, בהזדהות עם המצוקה של המשפחה. אחרי זה נכנס רופא אחר. ראינו את ההבדל באופי, ביחס לבני אדם.
