הורים, ניצולי שואה או טראומה אחרת, לא ידעו להרגיש טוב ולא הרשו את זה לא לעצמם ולא לילדיהם.
בני הדור השני והשלישי, היום מבוגרים בעצמם. הם מזמן יצאו מבית הוריהם. ה"כלוב", המחנה, מזמן נמסו והתאדו.
למרות שהניצולים עצמם ויורשיהם היום אנשים חופשיים, בדמיון שלהם נשמרו המתח, הפחד, האלימות והביקורת מהילדות.
בשביל להשתחרר מתסריטי אימה, צריך להחליף את הדמיון הישן בדמיונות אחרים. את זה אפשר לעשות על ידי כתיבת תסריטים, סיפורים של אפשרויות חיוביות. עוד פעם: לא סיפור, אלא סיפורים. לא תסריט, אלא תסריטים. חשוב, שתסריטים אלטרנטיביים ילוו בוויזואליזציה חיובית.
