התאריך הוא 31.12.1999.

יושבים אני ואשתי בבית קפה על ספת הים בדולפינריום באילת. הזמנו סנדוויצ'ים עם חזה עוף. יושבים ומחקים. רוגע ושלווה אופפים את הכול. שמש, אבל לא חם. מים במפרץ – כמו מראה. מעבר השני של המפרץ, הרים ציוריות. אבל זה כבר ירדן או סעודיה. כמה מטרים מאתנו, תיירות בלונדיניות, כנראה סקנדינביות, בבגד ים חוטיני, משתזפות בשמש.

בין השולחנות מתרוצצים תרנגולות ותרנגולים בעלי יופי מיוחד. זנבות בצבעים שונים נוצצות בשמש.

המבט שלי עוקב אחרי תנועות סקסיות אחרי התחת המעוצב של אחת התיירות.

אשתי אומרת לי: "הינה, מתרוצצים פה תרנגולות ותרנגולים, ולא יודעים שמגישים פה סנדוויצ'ים עם חזה עוף". בשביל לא להיכנס לדיון פילוסופי מעמיק, עניתי לה באמירה סתמית של פשוטי העם ברוסית: "כך גם האנשים...", בלי להזיז מבט מהתחת של התיירת. רק אז הבנתי, כמה מדויקת הייתה האמירה שלי.