ללא ספק. טקסטים של פסיכותרפיה בכתיבה – זה נכס אינטלקטואלי ומקור השראה, גם
למטפל וגם למטופל, גם אם הם יקראו אותם בעוד 10 או 20 שנה.
כמובן, כל קריאה נוספת מוסיפה משמעויות נוספות. לא צריך לפחד מהם. זה תהליך – נטו התפתחות.
אם אדם קורא ספר של מישהו אחר, מה שקרוב ומתאים לו – מעשיר אתו. כאן – הוא קורא טקסט של עצמו על עצמו ושל האדם, שמכיר ומקדם אותו – המטפל שלו.
לדעתי – זה פי אלף יותר מפתח מספר של מישהו אחר. בלי לשלול תועלת של ספר טוב של מישהו אחר על עצמו ועל החיים שלו.
