שאלה:

אני בן 28, גובהי 1.94 מטר, ואני בדיכאון בגלל זה. אני לא יוצא מהבית, לא מבלה עם חברים, כל הזמן עצוב ומלא פחדים וכעסים. אני שונא את הגוף שלי, ומרגיש שהחיים שלי נהרסו בגלל הגובה שלי.

יש לי הרגשת מועקה בחזה, אני מאוכזב מעצמי, ומצטער שבכלל נולדתי. אני מרגיש שאני עומד למות מרוב צער. אני מקנא בכל אחד שיש לו גוף נורמאלי ושטוב לו עם מה שיש לו. שום דבר לא יכול לפצות אותי על הכאב והצער הזה.

דבר היחיד שאני חולם עליו - זה להיות בגובה נורמאלי, ושימציאו ניתוח שיכול להנמיך בן אדם - לקצר את הרגליים או להוריד כמה חוליות מהעמוד השדרה. לא נראה לי שאני אי פעם אהיה מאושר. אנא, ייעץ לי מה לעשות? אני לא רוצה למות, אבל גם לא מסוגל להמשיך לחיות ככה.

תשובה:

אתה מתאר מצב נפשי קשה, ולכן עניתי לך מייד ובקצרה, בתקווה שכפי שאזרת אומץ לכתוב על הסבל שלך, תמצא כוחות נפשיים לפנות לפסיכיאטר באופן מיידי.

התופעה שאתה סובל ממנה, נקראת הפרעה בדימוי הגוף. היא מאופיינת בדחייה ושנאה כלפי חלק זה או אחר של הגוף, התעסקות מוגזמת בו במחשבה ובמעשים שעשויים לתקן את הפגם-כביכול. חשוב לציין שהסובבים בדרך כלל לא מוצאים שום פגם בהופעתו של אותו אדם, אבל אף מידה של שכנועים אינה משנה את הרגשתו.

אנשים עם הפרעה בדימוי הגוף יכולים לשנוא פרט זה או אחר בגוף שלהם: נשים - את החזה שלהן, כי הן מרגישות אותו כגדול מדי או קטן מדי, גברים יכולים להיות בטוחים שאיבר מינם קטן מדי או גדול מדי, שהגוף שלהם שעיר מדי או חסר שיעור, וגם נשים יכולות להרגיש פגם במראה של איבר מינן.

שני המינים יכולים להרגיש נמוכים מדי או גבוהים מדי, שמנים מדי או רזים מדי, או להתעסק באפם, בסנטרם או בישבנם.

ההפרעות בדימוי הגוף יכולות להיות קלות וחולפות, משתפרות אחרי תיקון קוסמטי, דיאטה או פעילות גופנית, או קשות מאוד - כפי שזה מתואר במכתבך - מלוות בדיכאון קשה, בדימוי עצמי נמוך, בבידוד חברתי, בהתעסקות בלתי פוסקת בפגם המדומה על חשבון דברים אחרים, בניתוחים קוסמטיים חוזרים ונשנים שאינם משפרים את ההרגשה, במחשבות ובניסיונות אובדניים.

לא ברור עד כמה הדיכאון והמחשבות הכפייתיות קודמות להפרעה בדימוי הגוף או ההפרעה בדימוי הגוף גורמת לדיכאון והתעסקות כפייתית בפגם המדומה. טראומות נפשיות והתעללות נפוצים בעברם של הסובלים, ומהווים, כנראה, אחת הסיבות לתופעה. שילוב של תרופות ופסיכותרפיה יעילים בטיפול במכלול הסימפטומים.

30.05.2005

כל הזכויות שמורות למכון השרון