ראיון לרשת מקומונים "קול הכפר", "קול רענן", "קול הרצליה", "הוד הכפר", "קול ברמה", ואתר אינטרנט ‫

2 מרץ 2003‫

ד"ר מרק רויטמן - פסיכיאטר ופסיכותרפיסט מאז שנת 1978. הוא מנהל מכון השרון - אבחון , ייעוץ וטיפול נפשי בכפר סבא מאז 1984. הוא גם משמש כפסיכיאטר -יועץ בב"ח מאיר, וכותב קבוע בנושאי בריאות הנפש בעיתונים מקומיים ומרכזיים בשפות עברית, רוסית ואנגלית, ובאתרי אינטרנט שונים.

בעת מלחמת המפרץ הראשונה, בתוקף תפקידו הציבורי במשרד הבריאות,הטלפון שלו היה מופץ בכלי התקשורת הכתובים והמשודרים, והוא ענה למאות פניות טלפוניות של אנשים במצוקה מכל קצוות הארץ, מכל שכבות האוכלוסייה: ותיקים ועולים חדשים, צעירים ומבוגרים, אנשים שנפגעו וכאלה שחששו מפגיעה.

בו זמנית הוא טיפל באנשים שנפגעו נפשית, ונתן הדרכה לאנשי בריאות הנפש שטיפלו באנשים במצוקה הקשורה במצב הביטחוני אז. גם הפעם ד"ר רויטמן הביע הסכמה לתת מענה וייעוץ מקצועי דרך אתר האינטרנט של מכון השרון, שכתובתו היא -‫
www.psych.co.il

כעת, בימים מתוחים אלה, כאשר כל אדם בישראל נמצא בציפייה דרוכה וחשש מפני הבאות, פנינו שוב לד"ר מרק רויטמן עם כמה שאלות שמעסיקות את ציבור הקוראים שלנו.‫

במקרה של התקפת טילים על ישראל, האם קיים חשש  לתופעת "הלם קרב" אצל תושבים של האזור שנפגע?‫

המונח "הלם קרב" הוא מונח מיושן, שנטבע במלחמת העולם הראשונה, בו השתמשו כדי להגדיר את מה שקורה לחיילים, שלמרות שלא נפגעו פיזית, סבלו מסיוטים, לא היו מסוגלים לתפקד, התנהגו בצורה מוזרה, התלוננו על סימפטומים פיזיים.

היום המונח המקובל, הוא "תגובת קרב", אם מדובר בתגובה נפשית לאירועים מלחמתיים, או "תגובת טראומה", במקרה של טראומה נפשית בסיטואציה אזרחית, כמו אסון טבע, תאונה, אונס וכו'

התגובה לאירועים טראומטיים מלחמתיים ואזרחיים יכולה להיות קצרת טווח, ארוכה יותר אך מוגבלת בזמן, וכזאת שהופכת לסבל כרוני זמן רב אחרי שכל הגורמים הטראומטיים כבר לא קיימים.‫

לא כל אדם הנקלע לסיטואציה טראומטית לוקה בתגובה פוסט טראומטית. רק כ  10%-15% מהנחשפים לטראומה נפשית נשארים עם סימנים לאורך שנים. כדי לגרום לתגובה משמעותית, טראומה חייבת להוות סכנה מוחשית לחיים ולעצם הקיום של האדם. כמובן, גם אנשים שנמצאים בבניין או בקרבת בניין או אתר שבו נפל טיל, אפילו אם לא נפגעו גופנית, עשויים לפתח תגובות קרב בדרגות חומרה שונות, שילוו אותם תקופות שונות- אצל חלקם לתמיד‫.

במידה ויצטרכו לפנות פינויי מיידי אזורים שלמים באזור השרון, האם הדבר יכול להשפיע על תושבי העיר שאמורים להתפנות‫?

כמובן. הצורך תחת איום קיומי לפנות את הבית שלך - מהווה גורם דחק רציני לכל אדם, במיוחד עבור אנשים מבוגרים, חולים, משפחות עם ילדים קטנים. כל שינוי בשגרת החיים יכול להיות גורם דחק במידה זו או אחרת, וקל וחומר פינוי מהבית תחת איום קיומי‫.

איך אתה רואה את תופעת ה"עריקים"? יש אנשים שמרגע נפילת הטיל הראשון יברחו מאזור השרון. האם דבר זה עדיף בעינייך מהאפשרות להישאר בבית בזמן המלחמה‫?

ראשית, אני מבקש למחוק את המילה "עריקים". בשום מקרה אין מקום להעליב אנשים שירגישו בטוחים יותר אם יעברו מהבית שלהם לביתם של קרובים או לבית מלון. במצבים של דחק, אי ודאות וסכנה, אנשים מפתחים באופן אוטומטי תגובות גופניות - נפשיות שמחייבות אותם לעשות משהו. היות שלא ניתן להילחם, הם מחליטים - "בואו נברח".

במצב של אי ודאות ודחק לכל אחד נדמה שהטיל ייפול דווקא לתוך הבית בו הוא נמצא. לדעתי, כדאי לאנשים לפעול לפי המצב שייווצר ולפי ההנחיות של הגורמים המוסמכים: פיקוד העורף, דובר צה"ל, גורמים מוסמכים אחרים. אם לא תינתן הוראה להתפנות מהבית, עדיף להישאר במקום מוכר, מוכן מראש ובטוח. אבל אם מישהו מרגיש אחרת, ויש לו מקום אחר שבו ירגיש יותר נוח מהבית - שיעשה כאוות נפשו‫.

האם מי שפונה אליך בימים האלה סובל מתופעות של חרדה הקשורה למלחמה‫?

מצבי חרדה נובעים ממכלול של סיבות וקונפליקטים פנימיים וחיצוניים. כמובן שסכנה חיצונית מגבירה את החרדה, אבל אנחנו חשופים לכל כך הרבה סכנות ואי וודאויות, כמו למשל טרור מתמיד, חוסר תקווה לפתרון הסכסוך עם הפלשתינאים, היעדר גבולות ברורים ומוסכמים למדינתנו, מצב של מלחמה פעילה או קרה בכל גבולותינו, משבר כלכלי, סכסוכים פנימיים בין מפלגות, אוכלוסיות שונות - וכל זאת עוד לפני בעיות אישיות, בעיות בעבודה, בעיות בין בני זוג, בעיות עם ילדים. כך שהמלחמה שאולי תתרחש בעיראק היא רק גורם זניח למצבי חרדה, דיכאון והפרעות נפשיות אחרות‫.

איך אתה מאפיין את החרדות לקראת המלחמה על פי אזור מגורים? האם תושבי רמת השרון שקרובים יותר לתל אביב צריכים לחשוש יותר‫?

אנו נוטים לחשוב בתבניות. זאת אומרת, "מה שהיה - הוא שיהיה". במציאות זה יכול להיות אחרת לגמרי. אולי לא יהיה אף טיל מעיראק, ולעומת זאת ימטירו עלינו טילים מלבנון ומסוריה,או שארגוני טרור יצליחו לבצע פיגוע גדול. יחד עם זאת, לא צריך לשכוח שמי שצריך לדאוג יותר - אלה אויבינו, וזאת גם אודות לעוצמה של צה"ל וההכנות שמערכת הביטחון ביצעה לכל תרחיש אפשרי, וגם היות שזו לא המלחמה שלנו. צבאות ארה"ב ובריטניה - הם אלה שילחמו בעיראק אם תפרוץ מלחמה‫.

מה תרומתה של התקשורת בהגברת הלחץ? האם תושבים אמורים להיות מושפעים מכל מה שנאמר בתקשורת‫‫?

לתקשורת, במיוחד בשעת חירום, השפעה אדירה על נפש האזרח. אני משוכנע שאנחנו עוד לא מעריכים מספיק עד כמה הקופסה הזאת באמצע הסלון או בחדר השינה משפיעה על נפשנו ועל חיינו. אפשר לדמות את המצב שבו אחוזים ניכרים מהאוכלוסייה צופים באותה תוכנית טלוויזיה - להשתתפות בקבוצה טיפולית גדולה במשך כמה שעות ביום.

אין ספק שתקשורת אחראית, מפייסת מחלוקות, מספקת אינפורמציה, מאחדת את העם, מחנכת אותו, שואלת שאלות נכונות, מטווה פתרונות לבעיות העומדות על הפרק, מגייסת מחשבה של טובי אזרחי המדינה, מגלה שחיתויות וחוסר יעילות, מקדמת שיח מעמיק ואינטליגנטי, מחזקת את מורל העם, מעלה את רמתו ואת יכולת עמידתו מול סכנות חיצוניות ופנימיות. תקשורת מסכסכת, אלימה, משתלחת, שטחית, מעליבה - מעוררת חרדות, מעודדת פאניקה, חוסר וודאות, גורמת לחוסר סובלנות ולאלימות. אני מקווה שבשעת חירום גם כלי התקשורת, גם עיתונאים וגם פוליטיקאים ידעו להתעלות על עצמם ועל האינטרסים הצרים, ולעלות את הרייטינג על ידי העלאה ולא הורדה של רמת הדיון הציבורי‫.

האם אתה סבור שהשימוש באינטרנט יגבר בשעת חירום‫?

ללא ספק. מי שרגיל לגלוש ולחפש אחר מידע באינטרנט בוודאי שיעשה זאת יותר, גם בגלל שאולי אנשים פחות יחפשו פעילות בחוץ ויותר זמן יבלו בבית ובעבודה על יד המחשב‫.

לסיכום, איך לדעתך ישפיע השהיה בחדר האטום על חיי המין של תושבי האזור‫?

זוגות שנהנו מחיי מין טובים יכולים לצפות ל"ירח דבש" שני, היות והם יבלו יותר זמן ביחד בבית. האינטימיות והקרבה הגופנית מורידים מתח, משפרים ומרעננים את המצב של הגוף והנפש. לאלה, שהיחסים שלהם היו מעורערים כבר מקודם, יש שני אפשרויות: או לשפר את היחסים או להגיע לפיצוץ ולא של ה"סקאד", אלא של היחסים‫.

כל הזכויות שמורות למכון השרון