טאטואי זיכרון – זה סיפור מורכב. אנשים חושבים, שמה שהם זוכרים – זה המציאות, כאשר למעשה, זה הסרט, שנוצר להם בראש מהאירוע במציאות. הסרטים האלה גם עוברים שינויים במשך הזמן, ואנשים לא מודעים לשינויים האלה, ונוטים לחשוב, שהזיכרון שלהם – זה המציאות במלוא מובן המילה . זה נושא מורכב, גם מבחינה פילוסופית, גם משפטית, גם נוירופיזיולוגית. סוגיות דומות קיימות לגבי ההיסטוריה. יש הרבה פוליטיקה סביב סוגיית הזיכרון.
כל הזיכרונות – זה רשומון.
לגבי סרט רשומון: ראיתי אותו בערך לפני כ- 30 שנה. הרושם ממנו עלי היה עצום. כנראה לא רק עלי.
לפני כמה שנים עשיתי סדר בבית, ומצאתי קלטת עם הסרט, שנתנו לי פעם לפני שנים רבות. החלטתי לראות שוב.
מעניין, שזכרתי לא בדיוק כפי שזה היה בסרט. לא בעיקרון, אבל בפרטים.
זה היה ניסוי מעניין, שעם סרט רשומון, הוכחתי לעצמי את הרעיון המרכזי שלו.
לדעתי, יש לתובנה הזאת השפעה רבה על תיאורית פסיכותרפיה בכתיבה, שפיתחתי.
