פעם הראשונה עכשיו חשבתי דבר כזה, כמובן, בלי שום ידע בנושא: קטולים מתפללים לאלוהים מוחשי. הם מסתכלים על ישו צלוב, פסל או תמונה של מריה. אצל יהודים – האלוהים – בלתי נראה. הוא כאילו בראש. אדם יוצר אותו בדמיונו שלו. אולי – זה הסוד של היצירתיות של היהודים. כמובן, שבני כל הדתות מדמיינים, אבל אם לאדם יש רשות להתפלל שלוש פעמים ביום – כלומר שלוש פעמים ביום לדמיין ולבטא את מהויותיו, זה בבדאי מפתח את הדמיון, כלומר את המוח. אם אדם אמור שלוש פעמים ביום לבטא את תקוותיו, בקשותיו בעל פה, זה כאילו לכתוב תסריטים אלטרנטיביים – דברים שהוא מבקש. אני מתאר לעצמי, שאנשים מבקשים מאלוהים, ומדמיינים בזמן התפילה, דברים משמעותיים.
זה כותב אדם, שהיה בבית כנסת פעם אחד בחיים – בבר מיצוה של בנו. אולי אני טועה, אבל אני חושב, ששווה לחשוב על זה.
נדמה לי, שגם לאדם חילוני לא היה מזיק לדמיין, מה הוא היה מבקש מאלוהים, לו היה דתי.
