לפעמים, אנשים נוטים להאשים את עצמם בדברים, שלא תלויים בהם. חשוב ללמוד בהדרגה להפריד בין התופעות, שיש לאדם שליטה עליהם, ואלה, שמעל יכולתו להשפיע אליהן. זה לא פשוט, כי גם אם התהליכים לא תלויים בבן אדם עצמו, יש לו אפשרות להשפיע אליהם במידה זו או אחרת. בחיים לעיתים קורים דברים שלא בשליטתו, בשליטתו חלקית, בשליטתו חלקית, אחרי שהם קורים וכך אלה. מנגנון פשוט, שרבים רוכשים בילדות – זה להרגיש אשמה על הכול. ההפך מזה – לאשים בכל מה שקורה, אחרים. כך, שזה נושא רחב ומורכב. לומדים את זה כל החיים. או לא לומדים. לכן, רואים אנשים עם רמות תחכום שונה בנושא.
לדעתי, תרגילי כתיבה יכולים לעזור בנושא זה. למשל טבלאות הכוללות: מה קרה? מה החלק שלי בזה, שזה קרה?, האם אני יכול לעשות משהו?, האם אני צריך לעשות משהו?. אפשר לפתח את הנושא. זה רק יכול להוסיף לתחכום של בנאדם.
זה לא רק בנושאים פוליטיים, גלובליים. זה גם בחיים האישיים.
אני כותב את זה, ונזכרתי, שיש איזה אמירה של קיפלינג. לא זוכר בדיוק, אבל נדמה לי שזה כמו תפילה: תן לי יכולת להבדיל בין מה שאני יכול לעשות ומה שלא יכול. תכף אחפש. מצאתי:
אֵלִי, תֵּן בִּי אֶת הַשַּׁלְוָה – לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּיכָולְתִּי לְשַׁנּוֹתָם
אֶת הָאֹמֶץ – לְשַׁנּוֹת אֵת אֲשֶׁר בִּיכָלְתִּי,
וְאֵת הַתְּבוּנָה – לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם.
