מה יכול להיות יותר טרגי, ממלחמת אחים, שנאת אחים, שנאת חינם. הרי 10 אחים – זה כוח עצום, אם הם ביחד, פועלים אחד בשביל השני, מחזקים אחד את השני, תורמים לעוצמה של כולם.
פעם, זה באמת הייתה אימפריה. כל מה שהיה שייך לצילום, היה קשור לפרג'. היום לא שומעים עליהם. נכון, שטכנולוגיות השתנו מאוד. היום כל אחד צלם. אבל, כנראה, זה לא סיבה היחידה. דבר ראשון, שעולה במוחי, שההורים לא ידעו לאחד אותם, לתת להם הרגשה שהם משפחה אחת. לא לימדו אותם רוח של אחדות. כמובן, זה רק השארות, אבל זה מה שקורה כאשר אין כוח מאחד.
כנאה, דבר דומה קורה בעם שלנו. לא עמדו איתן מול הכוחות שמפצלים אותנו. במקום לגשר על המחלוקות, הרחיבו אותם, הפכו לבלתי ניתנות לגישור. גם במשפחה וגם במדינה זה גורם לכאב גדול, עצב, וגם מסוכן מבחינה קיומית. שמעתי ראיון של דגלאס מארי לטלוויזיה האוסטרלית. מתברר, שגם באוסטרליה הרחוקה, גם באנגליה, וכמובן בארה"ב, קיימת אווירת נחיים, כאוס מחשבתי ורגשי, שנאה של כולם לכולם. כנראה זה הפאזה, בה נמצא כל העולם.
