תמיד טענתי, שאם אדם חולה, צריך להניח לו לעשות רק מה שהוא רוצה. התווכחתי על זה עם קולגות עוד בצבא. חלקם היו עם נטיות סדיסטיות: "אז מה, שיש לו חום? למה הוא לא יכול לרוץ?"
גם אם מישהו בא אלי עם דיכאון והמשפחה טוענת, שהכול בסדר אצלו, והוא בריא, שיעשה מאמץ, ילך לעבודה. אני מסביר, שלא צריך ללחוץ, שיעשה רק מה שטוב לו. כאשר בעוד 2-4 שבועות הוא ירגיש טוב, הוא יקום לבד וילך לעבודה. יש כאלה, שגם בדיכאון הכי טוב להם לעבוד. אני לא אוסר להם: "תעשה מה שעושה לך טוב".