היות וגדלתי שם, ולמרות שנולדתי חמש שנים אחרי המלחמה, קל לי להבין, איך קרה רצח המוני של יהודים. למרות שבכלל היה אסור לדבר על השואה, לא כתבו על זה, לא דברו על זה, הורים לא הזכירו את זה. יותר מזה – לא הייתה מילה, שנותנת שם למה שקרה רק לא מזמן, ברחובות האלה.
עשרות פעמים הייתי במצבים, שיכלו לפגוע בי, ואפילו להרוג אותי. ראיתי את השנאה בעיניים של הילדים, נערים, מבוגרים. חבל מאוד, שהרבה ישראלים לא מבינים זאת. מאשימים את עצמם, חושבים, שאם נהיה טובים, יאהבו אותנו. כתבתי, שצריך לשלוח אותם למקומות, בהם אני גדלתי, בשביל שיהבינו.
זה יכול לקרו בכל מקום.
