זה אומנות שצריך ללמוד לה. סיפור: להורים של אשתי היה חבר בארה"ב. מהגר כמוהם. הוא נעשה איש עסקים גדול. אפילו כתבו אליו בניו יורק טיימס, מדור כלכלי. כמה פעמים הוא נפל בעסקים, אולי פשט רגל. שוב קם והתאשר. פעם הוא לקח אותי ואת אשתי לים כיף. הוא סיפר לנו, שחמי, ניצול שואה, תמיד מתוח, תמיד דואג. הוא בטא את זה כך: "הוא מודאג באותה מידה, מבעיות רציניות ומדברים קטנים". זה הייתה הגדרה מצוינת.
פורסם ב
מחשבות
ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה