כסף הוא כמו מים
מלוחים מאוד
רגע הם מרווים
ושוב רוצים לשתות
חוה אלברשטיין
אמרתי בשיחה עם חבר שלי, המאוכזב מבעיותיו, שאושר לא משיגים במאמץ אובססיבי של צבירת הון ותהילה, ואז נזכרתי במשהו, שנחרט בזיכרוני ובתודעתי לכל החיים.
כאשר התחתנו, נסענו לירח דבש לבירות הבלטיות וללנינגרד. זה היה אז יותר מהיום לנסוע לחוץ לארץ. נסענו כסטודנטים, תפרנים. בטח לא לבתי מלון. בלנינגרד הייתה לי דודה, בטלין – היו קרובים לאשתי, בריגה – חבר שלי סידר לנו דירה במרכז אצל חברה שלו.
ישנו אזור נופש בים הבלטי. בברה"מ היה נחשב יוקרתי, כמו הריוויירה הצרפתית. טיילנו שם. נכנסנו למסעדה יוקרתית עם שואו דמוי מולן רוג'. הושיבו אותנו בשולחן עם בחור קצת מבוגר מאתנו, ארמני – נהג מרוצים מקצועי, בינלאומי. שוחחנו, ועלה הנושא על זה, שבמקצוע שלו הסיכון גדול, אבל מרוויחים הרבה. אז באיזה שהו שלב של השיחה, הוא אמר: "חברים, הכסף – זה לא הכול. אני מכיר אנשים, שיש להם שקים של כסף, והם לא מאושרים. האושר נמצא במקום אחר." הוא לא פירט, אבל אני הבנתי שהוא חולק אתנו ניסיון חיים עשיר והתובנות שלו בצורה כנה, כמו שמדברים בכנות עם אנשים, שאין סיכוי, שתפגוש איי פעם בחיים. שקים של כסף, באותם השנים בברה"מ, נשמע בשבילנו דמיוני לגמרי. עם השנים הבנתי שהאושר גם לא בתפקידים רמי דרג, לא בתהילה רגעית.
יכול להיות, שאושר - זה מוסג שמסמן כיוון בחיים, שאותו צריך לחפש, לשאוב להתקרב אליו, כאשר התהליך עצמו – זה המשמעות בחיים.
