שאלה:
אני ובעלי בני 43 נשואים מזה 20 שנה, ויש לנו שני ילדים. כל השנים היו בינינו ויכוחים לגבי צורת הלבוש שלי, אך בזמן האחרון המצב הולך ומחמיר. קיימים בינינו הבדלי רגישות לקור. לו תמיד חם, לי תמיד קר. (בדיקת בלוטת התריס תקינה).
לכן בחורף הוא טוען שלא קר, ואם מדליקים מזגן לחימום, הוא דורש ממני ללבוש חולצת שרוולים קצרים או אף גופיה. הוא מביא לי כל הזמן דוגמאות מהסרטים בטלוויזיה, בהם נראות נשים שהולכות בחורף לאירועים בשמלות כתפיות חשופות (בכלל, יש עכשיו טרנד כזה שלמרות שקר, הנשים הולכות בגופיות בלי שרוולים) וטוען שאם הן יכולות, גם אני יכולה.
לטענתו צורת לבוש כזו בחורף, היא מאד נפוצה בעולם, ולדעתו אין משיכה בין אנשים שהולכים בשרוולים ארוכים, וזה מאוד לא מעניין לחיות כך. אך אני ממש סובלת מהקור ולא מסוגלת לתפקד בלבוש כזה. בכל מקום שאני נמצאת: ברחוב, בקולנוע, בסופרמרקט הוא כל הזמן טורח להראות לי מתוך עשרות הנשים שלבושות בארוך, את האחת שהולכת בשרוולים קצרים, וגורם לי להרגיש רגשות אשמה.
הוא טוען שניתן להתרגל לקור, ואם הוא כל כך אוהב שאני אהיה בבגדים קצרים ,אני צריכה להתרגל ללכת כך. המצב מגיע אף לידי כך שאם קר לי בחוץ ואני משלבת ידיים, זה מכעיס אותו.
קיימים בינינו גם הבדלים ניכרים במידת החשפנות של הבגדים .בעלי אוהב שאני אלבש בגדים חשופים מאוד, ואילו אני מתביישת ללכת במידת החשיפה האהובה עליו. וגם על כך יש בינינו כל הזמן ויכוחים.
בקיץ אני לא יכולה ללכת בחולצות שרוולים קצרים, אלא רק בגופיות ובחצאיות מיני-מיני, או במכנסיים קצרים מאוד. אם הם לא מספיק קצרים לטעמו, הוא כועס מאוד. הוא מכריח אותי ללכת רק בלי חזייה ובבגדים הדוקים, כדי שהפטמות יבלטו, כי כך לדעתו זה סקסי.
אני שונאת להתלבש כך, ועל כך כל הזמן מתנהלים ויכוחים בינינו. כמו כן הוא כועס עלי שאיני אוהבת ללכת בבגד ים שהתחתונים שלו חושפים חלק מהישבן. לדעתו אני לא באה לקראתו, אך בשבילי זה ממש סבל ללכת בבגדי ים חשופים. אני יושבת מכווצת ומבוישת ורוצה לקבור את עצמי.
כמו כן הוא רוצה שאלך בתחתוני חוטיני ובחצאיות מיני או מכנסיים קצרים, כדי שיראו את הישבן, וגם זה לא נעים לי. הוא גם מחליט בשבילי איזה צבע לק או שפתון לבחור, ואם אני קונה אותם בעצמי, הוא כועס. הוא אוהב צבע אדום עז, ובעיני זה צבע מגעיל. אני אוהבת צבעים עדינים של לק או שפתון, ושוב הוא טוען שאני בורחת מכל מה שסקסי בעיניו.
הוא גם אוהב שאלך בשיער ארוך, אסוף בקוקו, אך לדעתי, לי מתאים שיער קצר. לכן כל פעם שאני מסתפרת, הוא בא אלי בטענות.
לסיכום, מאוד מפריע לי שבעלי לא מאפשר לי להתלבש לטעמי, ולא נותן לי לפתח לעצמי סגנון לבוש. למרות שהוא לא מודה בכך, הוא חושב שאני מהווה סניף שלו, ולכן יש לו שליטה גם על צורת הלבוש שלי.
כאשר אני מעירה לו על כך, הוא אומר שאני בעצמי הייתי צריכה לרצות להתלבש לפי מה שהוא אוהב כדי שהוא ימשך אלי, וכיוון שאני לא עושה זאת, הוא נאלץ ללחוץ עלי בבחירת הבגדים. הוא אף כועס עלי אם אני קונה בגדים בלעדיו ותמיד אומר שמה שקניתי לא יפה.
אני גם לא מצליחה להסביר לו שיש צורת לבוש המתאימה לנערות צעירות ולא לנשים בגילי. כמו כן איני מצליחה להסביר לו שביגוד הוא ביטוי של אופי האדם וכיוון שאני ביישנית, אני לא מסוגלת ללכת בצורה חשופה ופרובוקטיבית. לדעתו אני פשוט לא משתדלת ולא איכפת לי ממנו. הייתי מאוד רוצה לשמוע מה דעתך בסוגיה זו.
תשובה:
את מתארת במכתבך רק תחום אחד ביחסים שלך עם בעלך. למרות שאת לא מזכירה מה קורה בתחומים אחרים, כמו למשל, קבלת החלטות , גידול ילדים, פרנסה, ניהול כספים שוטף, יחסים אינטימיים וכו', עושה רושם ש - 20 שנות מאבק סביב הלבוש שלך זה רק ביטוי אחד לליקוי יסודי בקשר ביניכם.
עיסוק כל כך כפייתי של בעלך בלבוש שלך והתנגדות כל כך נמרצת שלך לדרישות שלו מצביעים קודם כל על מאבקי שליטה ביניכם. ההגדרה שלך שבעלך רואה בך סניף שלו כנראה מאוד מדויקת לתיאור היחסים כאלה.
יכול להיות שבעלך רואה את הדברים אחרת. יתכן שהוא מאוד גאה במראה הסקסי שלך ,והבלטה של הגוף שלך ברבים מוסיפים לגאווה שלו כ"בעל" של אישה יפה.
גברים מסוימים מתגרים מהמחשבה שהאישה שלהם מהווה אובייקט מיני לגברים אחרים. אם הצורך הזה לא מודע, או הגבולות לא הוסכמו בין שני בני זוג, זה מלווה לפעמים בהתפרצויות קנאה עזות ,האשמה הדדית, ואפילו אלימות. מה שברור, הוא שאם ב - 20 שנות נישואין לא פתרתם את הבעיה, כדאי לך ללכת לבד או יחד עם בעלך לייעוץ מקצועי.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
