שאלה:
אני בת 36, יפה ומשכילה, אם לשני ילדים מקסימים. כאשר פגשתי את בעלי לפני 12 שנה, הייתי אחרי סדרה של אכזבות כאובות. עוד מאז התיכון הייתי נקשרת לגאונים מנופחים, מאוהבים בעצמם .
כאשר הכרנו, בעלי היה מהנדס - עתודאי בצה"ל. הוא היה צנוע ונחבא אל הכלים. לא התאהבתי בו, אבל חשבתי זאת לשינוי בריא בדפוס שלי. לאחר כשנה של היכרות - התחתנו.
בינתיים בעלי עשה קריירה מבריקה בעסקי ההיי-טק. מצבנו הכלכלי השתפר עשרות מונים כלפי מעלה. כל זה לא מזיז לבעלי. הוא ממשיך לעבוד עד מאוחר כל יום, וכל הדאגות לבית ולילדים נופלות עלי.
אני התעסקתי עם הקבלנים כאשר בנינו את הבית המפואר שלנו, אני עוסקת בכספים, אני מחפשת ומעסיקה עוזרות, גננים, שיפוצניקים, דואגת ללימודים, חוגים ומורים פרטיים לילדים.
את בעלי כל זה לא מעניין .הוא עסוק בפרויקטים שלו, ומסתפק במועט. אני יודעת שהוא בעל מצוין, שהוא אוהב אותי, לא בוגד בי, לא מחסיר ממני כלום, מרשה לי לעשות כל מה שאני רוצה, לנסוע לחו"ל מתי שבא לי.
בכל זאת אני כועסת עליו, ולא מסתירה זאת ממנו. אני מפגינה כלפיו קרירות ,נמנעת מיחסי מין למרות שאני יודעת כמה זה חשוב לו. לאחרונה פגשתי חבר שלי מן העבר.
הוא גרוש פעמיים, ועוד בצעירותו היה ידוע כפרפר. הוא לא הצליח כמו בעלי, אבל הוא מגלה עניין רב כלפי, קשוב למצוקותיי, מוכן להקדיש לי את כל הזמן שארצה. אני שוקלת להתגרש, אבל פוחדת לאמלל את הילדים שמאוד אוהבים את אבא.
תשובה:
עושה רושם שההיסטוריה של היחסים שלך עם גברים מלאה באכזבות. אם החברים שלך מן העבר היו גאונים מנופחים, בעלך גאון צנוע ונאמן.
חבר ישן - חדש - קשוב, אבל לא מצליחן ופרפר בפוטנציה .אף אחד מהגברים בחייך לא ממלא את כל צרכייך. יתכן שלמרות היכולות הביצועיות הגבוהות שלך, משהו לקוי ביכולת שלך להרגיש מאושרת.
כנראה משהו באופי שלך גורם לך להתמקד בחסר, ובמקום לחפש דרכים לתקן - מניע אותך להחמיר את המצב. כך את כותבת שלמרות שחסרים לך חום, יחס והשקעה מצד בעלך, את מפגינה כלפיו קרירות וכעס ומונעת ממנו להביע את אהבתו כלפייך.
נראה לי שפרט לעזרה של גנן, עוזרת ושיפוצניק, את צריכה להיעזר בפסיכותרפיסט כדי לגלות סיבות לתחושת האומללות שלך ולחפש דרכים להשבחת הקשר שבו את נמצאת במקום להרוס אותו.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
