לדעתי, האופוזיציה ממלא תפקיד של יהודי גלותי שפוגע בעצמו מפחד להיפגע על ידי גוהים. הם כאליו אומרים: חשבתם שיש לכם מדינה יהודית? – לא! זה מדינה לכל אזרחיה! חשבתם, שמותר לכם לנצח? – לא! אסור לירות באויבים. אולי הם לא התכוונו להרוג אותך!
זה מזכיר לי את "מלחמת העצמאות" שלי פרטת, כאשר גויים היו מציקים לי, מתנפלים עלי, ואני לא נכנעתי, הלכתי מכות איתם, הייתי מנצח, אפילו כמה ביחד. הייתי חוזר הביתה גאה בזה, שלא נכנעתי, שניצחתי, אפילו חבורה שלמה. הייתי חוזר הביתה עם חולצות קרועות, מזיע, מלוכלך, עם שריטות, פנסים, אבל גאה. ואז אימא שלי הייתה מתחילה להשפיל אותי: עוד פעם הלכת מכות! עוד פעם הכו אותך!. אתה צריך להבין, שעם גויים אסור להתעסק! גויים תמיד יותר חזקים ממך! גויים אוכלים בורשט! (כאילו אני לא אכלתי). ילד יהודי צריך ללמוד הכי טוב, בשביל להתקבל לאוניברסיטה, ולא ללכת מכות עם חוליגנים. ודברים כאלה, בשביל להשפיל אותי, להוציא ממני את הרוח הלחימה. אז זה מאוד פגע בי. היום אני מבין, שהיא רצתה להציל אותי, אבל בדרך של דורות של יהודים גלותיים: להיכנע, להוריד ראש, להיות חלש: אז מה שהעליבו אותך, אז מה שקראו לך ג'יד? אתה צריך להיות יותר חכם. ללכת מסביב, שלא יראו אותך, לעשות שיעורים בבית, ולא להסתובב ברחוב או במגרש כדורגל. דברים כאלה. לדעתי, זה מה שעושה לנו מערכת המשפט, הפרקליטות, הפצ"רית, האופוזיציה. זה כאילו הד.נ.ה. של העם שלנו, ד.נ.ה. של גלות, של דימי. אם חצי עם רוצה לנצח, חצי השני דורש, שנפסיד.
אלה האסוציאציות שלי למצב במדינה היום. אם רוצים עוד אסוציאציות עם גוון מיני, אז כאשר התחלתי לצאת עם בנות, אפילו עם הכי טובות, למשל, סטודנטית, בת של רופא ידוע, יהודייה, אמא שלי דמיינה, שאני יוצא עם שיקסות, זונות. הרגשתי, כאילו היא רוצה לסרס אותי. כך היום בישראל, האופוזיציה מסרסת את העם.
