יכול להיות, שהשתייכות לקולקטיב, גורמת לאנשים לקבל את הדעות והטרמינולוגיה של הקולקטיב. זה גם מחויבות לקולקטיב.
קשה לעמוד מול הכוחות האלה. בגלל זה, אינטואיטיבית, אני אף פעם לא הייתי מוכן להיות חלק של איזה מפלגה, תנועה פוליטית, סקולה מדעית. הרגשתי, שזה אלול לשבש את החשיבה העצמאית שלי. הייתי מוכן לשמוע כל אחד, אבל לא מוכן להתחייב, לדעה קולקטיבית זו או אחרת.
חשוב גם להבין, שכל דעה, כמה שלא מבוססת, וכמה שהיא נכונה, יכולה להשתנות. לי עזר בזה הזיכרון שלי, שהיו דברים, שאמנתי בהם, אבל בהמשך החיים, דעותיי השתנו. לא כולם מסוגלים לקבל את זה אפילו בחשבון נפש עם עצמם. יותר קל לשכוח את זה, או לבנות איזה רציונליזציה, שלא דורשת הכרה בזה שאי פעם טעיתי.
לא כולם מבינים, שבהבניית אמונה, לא כל האספקטים של הסיטואציה פרוסים נגד עיניהם.
אולי הכי חשוב, שיש אספקטים שונים לאמת.
שיש יותר מאמת אחת, או אולי, אמת – היא פאטה מורגנה, שיש לרדוף אחריה, אבל לא להשלות את עצמך, שתגיע אליה.
