הבעיה היא, כאשר תוקפנות מופנית כלפי אובייקטים הלא נכונים, קודם כל, הילדים האהובים.
תוקפנות בין בני זוג, לגמרי לא פרודוקטיבית.
אם אדם רוצה לקבל אהבה, סקס, תמיכה, פרגון. איך אפשר לצפות לקבל את כל זה, אם כועסים אחד על השני, תוקפים אחד את השני. זה צריך להיות עניין של החלטה, אחרת, לא משנה, מי או מה הרגיז אתו/ה, הם מוציאים את זה על בני זוג.
ומה עם הכעס ותוקפנות, שאדם מפנה פנימה, כלפי עצמו? איזה תועלת יכולה להיות מזה? מי יכול להרוויח מזה? - רק האויבים.
אם מישהו יגיד שזה טוב, שבנאדם יכעס על עצמו, אני לא אבין את זה. אני חושב שרבים אחרים לא יהבינו איך משהו טוב יכול לצמוח מזה.
