אף אחד לא שופט את המטופל, על מה שהוא לא ידע בעבר, בילדות, או בגיל הנעורים.
אם גם בגיל הבגרות הוא חש באותה תחושה של אפסות, חוסר ביטחון, אז דרוש תיקון.
אם המטופל מצליח לתקן משהו מהעבר בדמיון שלו, על ידי כתיבת תסריטים מתקנים, אז התיקון הזה מתרחש גם בהווה.
אם לא מתקנים, או חוזרים על תסריטים הטראומטיים, אז הבעיה מהעבר נשארת או מתחזקת.
