בשנות ה -80 ראיתי במיון גבר ניצול שואה, שעשה מהבית שלו מחסן של קמח, סוכר, אטריות, בגדים, כי בפנים הוא הרגיש עדיין שם – רעב ומאוים.
מה שהכי מעניין, ששני הבנים שלו, ילידי הארץ, בני 25-30 לא ראו בזה משהו לא הגיוני. אם אבא לא היה נכנס לדיכאון, אני לא הייתי רואה אותו והם היו ממשיכים לחיות כך. כנראה היו שם עוד ניואנסים בחינוך, שלא הספקתי לברר במיון.
